החלטה בתיק רע"א 9493/04

1.        בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב (כבוד השופטת ש' דותן), לפיו נדחה ערעור המבקשים על החלטת רשם בית המשפט המחוזי בתל-אביב (כבוד הרשם השופט א' שילה), שדחתה את בקשת המבקש להשבת אגרה.

2.        המבקש הגיש תביעה על סך 8,100,868 ש"ח, כנגד חברת ביטוח, אשר מצידה חלקה על חבותה. בטרם נתקיימה ישיבת קדם המשפט הראשונה בתיק, ובהמלצת בית המשפט, הודיעו הצדדים על נכונותם להעביר את התיק להליך גישור. במסגרת ההליך, התקיימו חמש ישיבות גישור, שבסיומן, לטענת המבקש, נתן המגשר מתווה לסיום ההליך, אם כי לא הביא לסיום הסכסוך. הצדדים הודיעו לבית המשפט כי הגישור לא צלח, וביקשו לקבוע מועד לדיון מוקדם ככל האפשר. ביום 17.11.03 התקיימה ישיבת קדם משפט בפני כב' הרשם, בה שבו הצדדים והודיעו על כשלון הגישור. בית המשפט הציע להם כי העניין יוכרע בפסק דין על דרך הפשרה לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט, בטווח סכומים שבין 600,000 למיליון דולר. הצדדים קיבלו את ההצעה, בכפוף לשמיעת עדותו של אחד, עו"ד מיכלין, וטיעוני הצדדים לגביה. לאחר העדת העד וטיעוני הצדדים, ניתן ביום 16.2.04 פסק דינו של בית המשפט, אשר סיים את המחלוקת על בסיס טענות הצדדים. משניתן פסק הדין, הגיש המבקש ביום 11.3.04 בקשה להחזר אגרה, לאור הליך הגישור ובטענה חלופית לפיה לא נערכה ישיבת קדם משפט ראשונה. לאחר תשובת המשיבה לבקשה זו, דחה הרשם את הבקשה להחזר אגרה, בקובעו כי אינו מוסמך בגדר התקנות להשיב את האגרה מקום בו לא הסתיים הליך הגישור בהסכם מחוץ לכותלי בית המשפט.

3.        המבקש ערער לשופטת בית המשפט המחוזי, אשר דחתה את ערעורם, תוך אימוץ נימוקי הרשם. היא קבעה שההליך לא הסתיים בפשרה בטרם התקיימה ישיבת קדם המשפט הראשונה, ואף לא הסתיים בבוררות או פישור כמשמעם בסעיף 79ג לחוק בתי המשפט. לפיכך, דחה בית המשפט את ערעור המבקש, תוך שהוא מציין כי ייתכן והיה ראוי לתקן את התקנות בעניין זה. על המבקש הוטלו הוצאות בגין הערעור שנדחה.

4.        מכאן הבקשה שלפנינו, בה שב המבקש ושוטח את טענותיו בהליכים הקודמים. לטענתו, יש לראות את ההליך כאילו הסתיים בהליך פישור כמשמעותו בסעיף 79ג לחוק, שכן הליכי הגישור היו מועילים ותרמו רבות לתחימת גדר המחלוקת ולהשגת הסכמות שחסכו זמן יקר של ניהול הדיון, והובילו להסכמתם להתדיין בדרך של פשרה לפי סעיף 79א. לפיכך, לטענתו, יש לראות את ההליך כאילו צלח ברובו, ולפי עקרונות של פרשנות תכליתית יש לראותו כמה ש"הסתיים" ב"הסדר", ולפיכך יש מקום להשבת אגרת המשפט ששילם. כן יש לקבוע, לדעתו, כי אף לא אחת מישיבות בית המשפט בעניינו היו בגדר "קדם משפט", ולפיכך יש לראות את ההליך כאילו הסתיים בפשרה בטרם ישיבת קדם המשפט הראשונה, שכן מרבית התיק הסתיים בפשרה בין הצדדים בעוד לבית המשפט נותרה אך מלאכת קביעת הסכום הסופי. לחלופין, מבקש הוא לקבוע כי פסק דינו של בית המשפט ניתן "לא יאוחר מישיבת קדם המשפט הראשונה", שכן לא התקיימה כל ישיבה אחרת קודם למתן פסק הדין. לטעמו, יש לפרש את דיני האגרות באופן ליברלי, והסוגיה בכללותה מעלה שאלות יסוד בתחום זכות הגישה לערכאות. הוא מלין גם על פסיקת הוצאות כנגדו בערכאה דלמטה.

5.        תקנה 15 לתקנות בית משפט (אגרות), התשמ"ח-1987, מורה אותנו כך:

15. החזרת אגרה בשלמותה

 (א) הסתיים הליך בפשרה או בוטל או נמחק על ידי מגישו, הכל לא יאוחר מישיבת קדם המשפט הראשונה, תוחזר האגרה ששולמה, בניכוי הסכום הנקוב בפרטים 8(א) או 8(ב) בתוספת הראשונה, לפי הענין.

(ב) בית משפט רשאי להורות על החזרת האגרה אם הסכסוך הנדון בהליך הועבר להכרעה בבוררות או הסתיים בהסדר פישור כמשמעותו בסעיף 79ג לחוק.

תקנה 15(א) אינה חלה על ענייננו, הן משום שההליך הסתיים לאחר ישיבת קדם המשפט הראשונה, כפי שקבעו הערכאות הקודמות ולא נמצא טעם להתערב בקביעתן, והן משום שלא ניתן לומר על ההליך כי הוא "הסתיים בפשרה". אכן, הסכמים דיוניים בין הצדדים ייעלו את הדיון ותרמו לקיצורו, אולם לא הביאו לסיומו של הדיון. נדרש, חרף הסכמים אלה, מתן פסק דין על פי סעיף 79א לחוק בתי המשפט, המהווה אקט שיפוטי שבו מפעיל בית המשפט שיקול דעת ומכריע בסכסוך, גם אם על פי אמות מידה שונות מאלה המוחלות מקום שמתקיים הליך אדברסרי מתחילתו ועד סופו בהתאם למלוא כללי סדר הדין והראיות. ברי, כי פסק דין לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט אינו בגדר סיום הליך בפשרה, שמשמעה, כנלמד מן ההקשר, סיומו הסופי של הליך על יסוד הסכמת הצדדים ובלא מעורבות בית המשפט, זולת - לכל היותר - מתן תוקף של פסק דין לפשרה זו (ליחס בין פסק דין על דרך של פשרה לבין מתן תוקף של פסק דין להסדר פשרה שהושג בין צדדים ראה סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984).

אף תקנה 15(ב) אינה חלה בענייננו. לפי תקנה זו, רשאי בית המשפט, לפי שיקול דעתו, להורות על החזרת האגרה אם הסכסוך הנדון בהליך "הסתיים בהסדר פישור". בענייננו, אף אם נקבל את טענת המבקש כי הליך הגישור תרם באופן משמעותי להקטנת הפער בין הצדדים, הרי לא ניתן לומר כי הסכסוך הסתיים בהסדר, מקום בו לאחר תום הליך הגישור נדרש בית המשפט להכריע בסכסוך, תוך הפעלת שיקול דעתו על בסיס עדויות וטענות הצדדים. נמצאנו למדים כי לא ניתן להחיל על ענייננו את דבר התקנות, משהענין שלפנינו אינו נכלל בגדר אותם מקרים המזכים בעל דין בהשבת אגרה (רע"א 2623/02 סיס עיצוב ריהוט ציבורי בע"מ נ' בזק החברה, פ"ד נז(1), 717, עמ' 719).

6.        אגרה נגבית כהשתתפות יוזם ההליך בעלות השירות הניתן לו (ע"א 155/75 פקיד השומה נ' להד, פ"ד כט(2) 505, 506-507), אף אם אין היא עולה כדי מחיר השירות. תשלום האגרה משמש אף כמנגנון לסינון הליכים נטולי עילה, שכן יש בו כדי להרתיע מפני נקיטת הליכים מיותרים. מאידך גיסא, מורות התקנות על השבת אגרה במקרים מסוימים בהם הסתיים ההליך מחוץ לכותלי בית המשפט. תכליתן של הוראות אלו היא בשניים: מצד אחד, מתן ביטוי לחיסכון המערכתי בממון ובזמן שיפוטי, המקרין על שיעור ההשתתפות הנגבה מיוזם ההליך במשאבים אלו, ומצד שני, עידוד פשרות והסכמות בין בעלי דין, תוך מתן תמריץ להליכים בהסכמה על פני הכרעה שיפוטית לטובת הצדדים עצמם, ולטובת הציבור בכללותו, באפשרם בדרך זו הפניית משאבים חשובים במערכת השיפוט מסכסוכים שניתן ליישבם תוך רצון טוב לבין הליכים המחייבים הכרעה. גישת תקנות האגרות כמתכונתן בעת זו, הינה כי בעצם פתיחת ההליך וקבלתו לרישום, ובעשיית פעולות שונות בתחילתו כגון קביעתו ביומן הדיונים, בקבלת החלטות שונות בגדרו (כגון בענייני אגרות, ערבונות ותגובות), ובמשלוח כתבי בי-דין לצדדים ניתן שירות של מערכת בתי המשפט המצדיק תשלום אגרה. מעורבותה של מערכת השיפוט בבירור ההליך על פי המתכונת הרגילה, או בהקדשת זמן ומשאבים לקרב את הצדדים לפתרון המחלוקת על דרך של הסכמה - כל אלה נחזים כהשקעת משאבים מערכתיים המצדיקים תשלם אגרה. על רקע אלה, נקבעה בתקנות נקודת איזון ממנה נגזרות החלופות השונות להחזר אגרה, ויש לנהוג על פיהן כל עוד לא שונו (השווה ש' לוין, פרוצדורה אזרחית - סדרי דין מיוחדים בבתי המשפט, 13(2003). עניינו של המבקש אינו נכנס באורח אמיתי באף אחת מן החלופות המוכרות בתקנות לענין השבת אגרה. אין מקום, אפוא, לדון בסוגיית החזר האגרה בגלגול שלישי, וטרונייתו של המבקש בענין ההוצאות שהושתו עליו גם היא אינה בגדר טענה היאה לצורך כך.

7.        מעבר לנדרש יצויין, כי התקנות אינן כוללות הסדר החל על מצבי ביניים שבהם ההליך אמנם לא הסתיים בפשרה או בהסדר פישור, אך הסכמות דיוניות שונות בין הצדדים, ובכלל זה הליכי פישור שצמצמו את פער המחלוקת בין הצדדים הביאו לייעול ניכר בהליך השיפוטי וקיצרו ביותר את הדרך למתן פסק הדין. התקנות כמתכונתן עתה, אף אינן כוללות הוראות ביחס להפחתת אגרה מקום בו הסכימו הצדדים למתן פסק דין בדרך הפשרה לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט ובדרך זו קיצרו ביותר את התמשכות ההליך השיפוטי. טוב היה אילו נתן מתקין התקנות את דעתו לאפשרות להתחשב בקיצורם של הליכים, פרי הסכמות דיוניות בין הצדדים, לענין השבה, ולו חלקית של האגרה, על פי הענין. הסדר כזה בדין היה מחזק את המיתאם הנדרש בין גובה האגרה הנגבית לבין אופי והיקף השירות השיפוטי הניתן, והיה עשוי לעודד בעלי דין לייעל ולקצר את ההליך השיפוטי המתנהל ביניהם בדרך של השגת הסכמות מהותיות או דיוניות, שיש בהן כדי להקטין את המשאבים הנדרשים למערכת השיפוט לצורך הכרעה במחלוקות.

           הבקשה נדחית.

           ניתנה היום, ט' בסיון תשס"ה (16.6.05).

                                                                              ש ו פ ט ת

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: